מילה על קריאת בוקר – כשיטה לעידוד קריאה. לפעמים אני מרגישה שמתייחסים לקריאת הבוקר כחומה האחרונה שמפרידה בין הילדים לבין ה"לא כלום" מהסיפור שאינו נגמר. אצלי בבית השיטה לא נחלה הצלחה מרובה. שלושה תלמידים שונים, שלושה תסריטים דומים: השנה מתחילה, אני מוצאת ספר חדש שנבחר בספריית בית הספר, ליבי מתרחב, הימים חולפים, אותו הספר מונח בתיק בית הספר מהיום הראשון ועד היום האחרון של השנה. זה לא הסיפור שאינו נגמר, זה הספר שאינו נגמר. נס פך השמן. מה הילדים שלי עשו ב – 15 דקות התהילה של קריאת הבוקר? אני לא יודעת, אבל הם לא קראו.
בוודאי יש כיתות שבהן קריאת הבוקר מובילה לתוצאות, אך מה עושים באותן כיתות שבהן קריאת הבוקר לא מספקת את התוצאות הרצויות? אילו שיטות נוספות יש לעידוד קריאה? אני רוצה להציע כאן "מועדון קריאה": כל הילדים בכיתה קוראים את אותו הספר, ואז מקיימים בכיתה פעילות מעניינת ומגניבה בעקבות הקריאה.
למועדון קריאה יש צד חברתי מובהק, ולכן הוא יוצר בכיתה "באזז" סביב הקריאה. מועדון קריאה יכול לעבוד בכל רמה ולכל קבוצת גיל החל מכיתה א'. מועדון קריאה בכיתה א'? כן, בוודאי, למה לא?