דפי תפזורת והטרמה

נהוג להכניס את דפי התפזורת למשבצת הקינוחים – פעילות כיפית, קלילה, בסוף השיעור למי שסיים את המשימה העיקרית של השיעור. אני רוצה להציע זווית נוספת – דפי תפזורת כפעילות מטרימה לאתגר קריאה. על פי האקדמיה ללשון העברית – הטרמה (טרם, בטרם) היא הכנה לקראת דבר שיבוא בהמשך. בהקשרים חינוכיים פעמים רבות משתמשים במושג הטרמה לתיאור הכנה הניתנת לילדים, כדי למנוע או לצמצם קושי רגשי בעת פעילות מסוימת. למשל, הטרמה לפני שיוצאים לפעילות מחוץ לכיתה. אך הטרמה יכולה לשמש גם ככלי לפיתוח לומד עצמאי. רבות מדובר בצורך לפתח לומדים עצמאיים. אבל איך עושים את זה? איך מתכננים פעילויות שמעודדות עצמאות? אפשר לנסות ולהסתכל על תהליך התכנון בצורה כזו:
דבר ראשון מחליטים מה היעד – מה רוצים שהילדים יוכלו לבצע בעצמם בצורה עצמאית. בהמשך מפרקים את פעילות היעד למרכיבי בסיס: מה המיומנויות או הידע שישמשו את הילדים במהלך הפעילות. אז מגיעים לשלב החשוב והמורכב – להחליט לאילו מהמרכיבים בונים פעילות מטרימה, ואילו מרכיבים נשארים כאתגר לילדים, שיתמודדו בעצמם, שימצאו דרכים להצליח. מורכב נכון? כי אם נכין אותם פחות מדי, הם יחוו תסכול רב, אם נכין אותם יותר מדי, אנחנו בעצם מאכילים אותם בכפית, ואיפה העצמאות כאן? הלכה לאיבוד. צריך למצוא את האיזון הנכון. ועוד לא התחלנו לדבר על כך שהילדים ברמות שונות, ויש להם סגנונות לימוד שונים. מסובך. חינוך והוראה הם מסעות שלעולם אינם נגמרים. ובכל זאת אתן דוגמה מדרך המחשבה שלי: אם היעד שלי הוא שהילדים בכיתה יקראו את הספרונים של כשכש בצורה עצמאית, אני אבנה פעילות שמתרגלת קריאת מילות מפתח כפעילות מטרימה, אבל אני לא אקריא את הסיפור בעצמי לכיתה לפני הקריאה העצמאית שלהם. אני רוצה שהם יגיעו לקריאת הספרונים מצוידים במילות המפתח, כך שבכל משפט מילה אחת לפחות תהייה מוכרת. זה יקל על עומס הפענוח. אבל אני לא רוצה לקלקל להם את חדוות הגילוי, את הסוף המצחיק. חדוות הגילוי היא אחד הפרסים העיקריים של עבודה עצמאית. יש דרכים רבות לעבוד על מילות מפתח, אני מציעה כאן היום – דפי תפזורת.